1
. משפט פשוט
הכלב נבח: הכלב=נושא; נבח=נשוא.
הכלב נבח על האורח: האורח=מושא (משלים פועל: על מי נבח? וכמובן לא הכלב האורח)
הכלב השחור נבח על האורח: השחור=לוואי (משלים שם עצם: איזה כלב?)
הכלב השחור נבח על האורח הנכבד: הנכבד=לוואי (משלים שם עצם: איזה אורח?)
הכלב השחור נבח אתמול על האורח הנכבד: אתמול=תיאור (משלים פועל: מתי נבח?)
שני הכלבים השחורים נבחו אתמול על האורח הנכבד: שני=לוואי (משלים שם עצם: כמה כלבים?
שני הכלבים השחורים שלי נבחו אתמול על האורח הנכבד: שלי=לוואי (משלים שם עצם: של מי הכלבים?
שני הכלבים השחורים שלי נבחו אתמול בזעם על האורח הנכבד: בזעם=לוואי (משלים פועל: באיזה אופן הם נבחו?)
2. משפט עם חלק כולל
חלק כולל נוצר כשיש כמה פריטים שונים באותו תפקיד במשפט.
הכלב, החתול והחמוס התרוצצו בחדר: הכלב, החתול והחמוס=נושא כולל.
הכלב נבח על האורח ועל האורחת: על האורח ועל האורחת=מושא כולל.
הכלב נבח ונהם על האורח: נבח ונהם: נשוא כולל.
3. משפט מאוחה
משפט מאוחה נוצר כשמחברים שני משפטים שהיו יכולים לעמוד בפני עצמם.
יחס של חיבור (איבר א+איבר ב):
הכלב נבח והחתול יילל: איבר א. הכלב נבח, איבר ב. והחתול יילל.
היה קשה וגם לא היו תנאים טובים.
יחס של ברירה (זה או זה):
נשיג ניצחון או נמשיך להילחם.
יחס של סיבה ותוצאה:
היה קר, ולכן לבשתי מעיל.
יחס של ויתור על קשר הגיוני:
המחירים עלו, ואף על פי כן הצריכה גדלה.
4.
משפט מורכב.
משפט מורכב נוצר כשאחד מחלקי המשפט העיקרי הוא עצמו משפט פנימי (פסוקית).
הכלב נבח על האורח שהגיע: "שנכנס לחצר" מחליף את משלים השם שהיה למעלה (האורח המכובד). "הגיע" הוא עצמו משפט (נשוא). בפסוקיות משלימות שם לא נחוץ לחזור על הנושא (הכלב), והפסוקית נחשבת למשפט "זיקה" - הזיקה היא לשם העצם של המשפט העיקרי.
הכלב שנובח על כולם, נבח על האורח: "שנובח על כולם" היא פסוקית המשלימה את שם העצם "הכלב".
שני הכלבים שקיבלתי במתנה נבחו אתמול בזעם על כל מי שעבר ליד החצר": משפט מורכב עם שתי פסוקיות: "שקיבלתי במתנה": פסוקית משלים ש"ע (הכלב), "מי שעבר ליד החצר": פסוקית מושא, משלים פועל (נבחו): על מי נבחו? על כל מי שעבר ליד החצר".
5. משפט מורכב עם פסוקית מאוחה
משפט כזה נוצר כשבפסוקית יש שני איברים מחוברים.
הכלב נבח על כל מי שעבר ליד החצר או הסתובב ליד הבית. "כל מי שעבר ליד החצר או הסתובב ליד הבית": פסוקית משלימה את הפועל "נבח": על מי נבח? על כל מי שעבר ליד החצר או הסתובב ליד הבית. הפסוקית עשויה משני איברים: א. מי שעבר ליד החצר; ב. הסתובב ליד הבית.
6. משפט מאוחה עם איבר מורכב
משפט כזה נוצר כשאחד האיברים הוא משפט מורכב.
הכלב השתולל בפראות, ולא הצלחנו להבין למה הוא לא הפסיק לנבוח. איבר ב' הוא משפט מורכב: לא הצלחנו להבין (משהו): למה "הוא לא הפסיק לנבוח": פסוקית משלימה את הפועל "להבין": מה לא הצלחנו להבין? לא הצלחנו להבין למה XYZ.
שימו לב שמילות שאלה כמו "למה", "מתי", "היכן" ואחרות יכולות לשעבד פסוקיות.
עד כאן מודלים עיקריים של משפטים. כמובן אפשר לייצר משפטים מאוחים ומורכבים עם איברים אחדים ופסוקיות אחדות. כל איבר וכל פסוקית הם משפט, ומשפט יכול להיות פשוט, מאוחה או מורכב גם כשהוא איבר או פסוקית. למשל משפט כמו הבא, שאינו אופייני לבחינות בגרות, מראה עד כמה התחביר מאפשר יצירתיות:
"כל איבר וכל פסוקית הם משפט, וכל משפט יכול להיות מאוחה או מורכב, גם אם הוא איבר או פסוקית, ודוגמה טובה לכך היא המשפט הזה, שאם לא נעשה לו סוף - לא יהיה לו סוף".
